לבגוד בקרוביך

"בעלי בוגד בי". איך את יודעת, שאל החוקר. הוא הפסיק להתלהב ממני, אני כבר לא הנסיכה שלו כמו פעם, אפילו הסקס משעמם. את ההצהרה האישית והכואבת שומעים חוקרים פרטיים רבים, מנשים המגיעות אל משרדם.

יעל בקשה לאמת את החשד לבגידה אפשרית מצד בעלה, לו היא נשואה 20 שנה ולהם 3 ילדים בוגרים. "אם תביאו לי ראיות חותכות שבעלי בוגד בי, אני מתגרשת ממנו. לא מוכנה לחיות עם בוגדים". זו הייתה המשימה המקצועית שיעל הטילה על החוקרים - להשיג ראיות ולחשוף בגידה מצד בעלה.

החוקרים אוספים את הנתונים הנדרשים לצורך היערכות והכנה לביצוע מעקבים וצילומים סמויים של הבעל, החשוד בבגידה. יומיים של מעקב סמוי וצמוד הספיקו לצוות החוקרים הפרטיים, לאמת ובגדול את החשד של יעל.

הבעל הבוגד מצא נחמה בחיקה של המטפלת הפיליפינית שטיפלה באמו הקשישה. נשמע מוזר? ביזארי? מפתיע? לא בהכרח.

ביעל הנבגדת היה משהו מיוחד. הלהט, החיוניות והרצון העז לטהר את האווירה העכורה בתוך המשפחה, השפיעו גם על החוקרים, שהרגישו כי יעל מעוניינת לנתח את מצבה האישי משפחתי ואת הנסיבות שהביאו אותה להתקשר אל משרד חקירות.

יעל הוזמנה למשרד החקירות לאחר השלמת דוח החקירה. דוח החקירה וסרטי הוידאו הועברו לידיה והיא לא ממש הופתעה.

היא ציפתה כדבריה לממצאים שנאספו. לאחר התאוששות קלה, החלה שיחה מעמיקה, חודרנית ואישית שנמשכה שעות. יעל סיפרה אודות הרקע האישי והמשפחתי שלה ושל בעלה שנתפס על חם.

אחר כך סיפרה על הסימנים המעידים שהחלו לצוץ ועוררו את החשד לאפשרות שבעלה בוגד בה. החוקרים שישבו מולה ניסו, מתוך נסיונם, להבין מה הניע אותו לבגוד. מי אשם, אם בכלל ומה עושים.

בסיפור האישי של יעל, ניתן למצוא את המרכיבים הטיפוסיים בחיי בני זוג שמוליכים לבגידה בשלב כלשהו של החיים המשותפים. זוגות שחוו חווית בגידה, ימצאו קרוב לוודאי את עצמם בתוך מערבולת החיים שעברה על יעל ובעלה. וזה מה שניתן ללמוד מניתוח האירוע של יעל :

יעל גדלה במשפחה מסורתית עם עוד שלש אחיות גדולות ממנה. האם, עקרת בית כל השנים, הייתה שפוטה של האב. האחיות נדרשו גם הן לכבד תמיד את האב ולא להמרות את פיו. האב השתלטן עבד כטכנאי בחברת חשמל. חוץ מעבודה לא עשה כלום בבית. הנשים בחייו שירתו אותו, משל היה לנסיך. האב לא הראה חיבה ואהבה לבנותיו ולאשתו. הוא סבל מנכות רגשית.

האווירה הלחוצה והמעיקה דחפה את הבנות להינשא בגיל צעיר. האחיות של יעל לא התגייסו לצבא ונישאו במהלך הלימודים בתיכון. השקעה של ממש לא הייתה בבחירת בן הזוג. הנישואין היו יותר מפלט מהבית ומהאב השתלטן. זו הדוגמה שיעל קבלה מהבית, את המודל הזה היא אימצה.

אבי גר בשכנות ליעל. משפחתו עלתה מהונגריה בשנות החמישים. לאבי שני אחים צעירים ממנו. אבי ויעל נפגשו בדרך לגימנסיה, אבי בשמינית ויעל עדיין חמשושית. לאחר השירות הצבאי חזר אבי לשכונה. יעל עדיין המתינה לו. היא רצתה אותו, זה הגבר שלה. הצעת הנישואין של אבי הגיעה יותר מהר ממה שציפתה. יעל לא סיימה את לימודיה התיכוניים והתחתנה עם בחיר לבה.

התחלת הזוגיות כמו כל התחלה הייתה סוגה בשושנים. רגש, תשוקה, שיתוף, חוויות ונסיעות רבות לחו"ל היו מנת חלקו של הזוג הצעיר. ילד ראשון בא לעולם שנה לאחר הנישואין. אבי התחיל ללמוד הנדסת מכונות בטכניון. יעל, הקריבה את הקריירה שלה והחליטה לגדל ילדים בבית, כמו אמא שלה ואחיותיה. זה מה שחינכו אותה. לפנק ולשרת את הבעל, המשכיל והמתורבת.

אבי צלל לתוך עולמו האקדמי. בבוקר עבד בחברת חשמל ובערב למד בטכניון. הלימודים והקידום האישי והמקצועי היו בראש מעייניו. גם כשרצה לטפל בתינוק, להחליף לו חיתולים ולהאכיל אותו, הסבירה לו יעל, שזה תפקידה ועליו להתמקד בלימודים ולהתפתח. במקום שיתוף בניהול המשפחה, הגדירה יעל חלוקת תפקידים, הדומה למודל המשפחתי שלה.

משימת חייה, כך למדה יעל מאמה ואחיותיה, לשרת את הבעל, לפנק אותו, להראות תמיד אישה מטופחת, לנקות את הבית, לבשל לבעל את מה שהוא אוהב וכמובן להיות תמיד מוכנה ומזומנה לשתף פעולה במיטה, אין דבר כזה "לא בא לי או כואב לי הראש".

לכאורה, אין יותר אידיאלי לבעל מאשר תנאים כאלו של חיבה ואהבה. מה רע? למה להתאמץ? הכול בא בקלות.

חלפו ארבע שנים של זוגיות. למשפחה נוספו עוד שני ילדים. אבי סיים לימודים והתמנה כראש צוות פרויקטים בחברה. יעל עדיין מטפלת בילדים, ניקיונות ושופינג. הכול לבד, לאבי אין זמן. הוא המפרנס היחיד בבית. הוא מצא זמן לבקר את אמו הקשישה בבית האבות.

את העובדת הפיליפינית הוא ראיין ובחר עבור אמו הסיעודית. יעל לא התערבה בבחירה וידעה עליה לאחר מעשה. באחד הביקורים אצל חמותה, פגשה את העובדת הפיליפינית והתרשמה לטובה מהופעתה המטופחת ונועם הליכותיה.

יעל ממשיכה להיות תקועה בעולמה. אבי מתפתח ומתחיל לרחף בעולמות אחרים, לא מוכרים ליעל. לחו"ל הוא נוסע לבד. הוא תמיד מספר שהנסיעות מטעם העבודה ולא ניתן לצרף בת זוג. מחבר משותף שנסע במשלחת עם אבי נודע ליעל באקראי, ששניהם ביקרו בבית זונות ברומניה.

זה היה האיתות הראשון של יעל לאדישות המתפתחת אצל בעלה. אבי לא נענה לחיזוריה, לתרגילי הפיתוי, לא מתלהב מהתחתונים והחזייה החדשים שקנתה במיוחד כדי להסעיר אותו, האוכל כבר לא כל כך טעים כמו פעם, תמיד לחץ סביב השולחן, שיחות לא שגרתיות לטלפון הסלולארי.

באחד הערבים שב אבי מעבודתו. האוכל כרגיל היה מוכן על השולחן והבית נקי ומצוחצח. יעל חיכתה רחוצה ומבושמת. הילדים יצאו לטיול שנתי והם היו לבד.

אפשר לחגוג, אבי נכנס להתקלח ובאותו הזמן הטלפון הסלולארי משמיע צפצוף של הודעה נכנסת. יעל הסקרנית והחשדנית שולפת את ההודעה. גופה רועד. פיק ברכיים אחז בה ושיתק אותה: "אהובי, אני מחכה לך מחר במקום הרגיל שלנו". כך כתבה הפיליפינית לאבי.

האסימון נפל ליעל. שחזור האירועים של החודשים האחרונים, הבהיר לה שהיה בסיס לחשדות שלה. איך אמרה לנו יעל בלשונה הציורית, "לאישה יש אינסטינקטים של חיה. בעלי לא יכול לזייף אורגזמה..." 

אחת לשבוע, ביום שלישי בבוקר, היה אבי נוהג להתלבש חגיגי. לצאת מוקדם בבוקר ולהגיע למשרדו בשעה 11:00 לערך. שיחות אקראיות שעשתה יעל למשרדו בשעות הבוקר המוקדמות לא נענו. תמיד היו לאבי תירוצים שונים. אגב, את הבגדים האופנתיים לפגישה עם הפיליפינית, גיהצה כמובן יעל ערב לפני.

האיפוק עלה ליעל בבריאות. היא נמנעה מלהטיח האשמות. את הילדים לא שיתפה כמובן בחשדות המיוחסים לבעלה. העניין רציני ורגיש מדי כדי לפוצץ אותו על סימנים מעידים ובלי ראיות מוצקות.
יעל, רצתה הוכחות של ממש בטרם תנקוט צעד משמעותי, שישליך על כל התא המשפחתי.

בשלב הזה הגיעה יעל אל משרד חקירות פרטיות. הסוגיה נלמדה היטב. תוצאות החקירה, הבהירו מעל לכל ספק שלבעלה יש רומן עם העובדת הפיליפינית. אבי נאלץ להודות. הוא לא האמין שאשתו, הקטנה והלא משכילה תיזום כזה מהלך של הפעלת משרד חקירות, ותאסוף ראיות מוצקות, לביסוס החשש שקינן בה חודשים ארוכים.

"מה עושים עכשיו" שאלה יעל. "מפרקים את המשפחה, או הולכים לטיפול במטרה לשמור על הקיים"

החוקרים המליצו על טיפול זוגי. את ההחלטה השאיאו בידי יעל ובעלה כמובן. ההערכה היתה, שבעצם הבגידה אותת אבי ליעל, שהוא רוצה אישה אחרת. לא אישה כנועה, לא עקרת בית בלבד, לא רק מאהבת.

הוא רוצה שותפה וחברה לחיים. שתלמד, שתתפתח, שיהיו להם נושאים משותפים לחלוק בהם. שתשכח את מה שלמדה בבית הוריה. את סגנון החיים של האחיות שלה ביקש למחוק ולא לאמץ יותר.

לאחר מספר חודשים, התקשרה יעל אל משרד החקירות. היא הזמינה את עצמה לפגישה. כולה קורנת מאושר ומסיפוק עצמי. היא נראתה מטופחת ושמורה היטב. בפיה בשורה ותודה.

הלכנו לטיפול זוגי, שמענו בעצתכם. הבנתי, שבעלי אוהב אותי ורוצה בשימור התא המשפחתי. הוא אינו רוצה גירושין. ההיסחפות שלו לרומן, נועדה לטלטל אותי ולהמחיש לי לאן האישיות שלי, עלולה להוביל אותו. קשה לי לסלוח אך אני מסוגלת להבין. מצאתי עבודה טובה, אני מתפתחת, השלמתי בגרויות ואני נרשמת למכללה במגמת שיווק ופרסום. החיים חזרו למסלול בו רציתי תמיד. ושוב תודה על הכול.

לאקט של בגידה בין בני זוג פנים רבות, המניעים רבים ומגוונים. הסיפור האישי של אבי ויעל מקפל בתוכו את הרכיבים הבסיסיים והטיפוסיים של בגידה בבן זוג. לא תמיד ולא לכל בגידה סוף דומה.

חשיפת הסיבות לבגידה וניתוח השלכותיה על העתיד המשפחתי המשותף, יש בה לתקן את הטעון תיקון לצורך עלייה על מסלול אחר, יציב, אמין וחיובי למרות המשקעים של חוסר אמון אפשרי, שילוו את הזוג לאורך הדרך.

זה אנושי וכמעט בלתי נמנע. זה המחיר שצריך לשלם. "לא תנאף", זהו דיבר חשוב. לא תמיד אפשר וניתן לקיים אותו.

כתוב תגובה לכתבה זו פורסמו 0 תגובות שם מלא: תוכן: הקלד אימייל: כותרת: גולש יקר, תגובתך תתפרסם בהקדם ובכפוף לאישור המערכת, תודה. שליחה