אורך חיים מודרני - בגידה בבן הזוג

למה כמעט כולם בוגדים?

כולם בוגדים או שזה רק נדמה לי?

הורינו החזיקו באותה עבודה עד לגיל הפנסיה, בגיל 20 החליטו איפה לגור, ושם- בדירה עם משכנתא, העבירו את כל חייהם. עם אותו בן הזוג כמובן. הם חיפשו מכונת כביסה שתחזיק כל החיים ורהיטים שלא יתבלו עם הזמן.

הזמנים השתנו. תרבות הצריכה והזמניות מאפיינת יותר מכל את דורנו - "תרבות איקאה"- קונים בזול, מחליפים הרבה. מה שנכון לגבי רהיטים, נכון גם לגבי מקום עבודה, מגורים, בני זוג. אם לא נכנסת לסטטיסטיקת הגירושין יש סיכוי לא קטן שתכנס ל אחותה התאומה "סטטיסטיקת הבגידות"
כנבגד, כבוגד ולעיתים גם וגם.

המילה מחויבות במילון המציאות של שנות ה-2000, היא שם נרדף למילה "כבול" ונאמנות היא תכונה שאופיינית לחיות מחמד בלבד. אולי אלה הערכים שהשתנו, העיניים נפקחו (או נעצמו - תלוי איך מסתכלים על זה), מה שהתאים לדור הקודם – לא רלוונטי לדורנו.

אפשר כמובן להתרפק בנוסטלגיה על שהיה וחלף ולהביט בקנאה מפוקפקת בהורינו שהחזיקו מעמד יחד כל השנים האלה. אפשר גם שלא. שבירת מוסכמות ובדיקה מחודשת של נורמות יכולה להיות פתח והזדמנות למצוא דרכים חדשות אך גם טומנת בחובה סיכון. כמו בכל דרך חדשה אתה עלול להתבלבל ולמצוא את עצמך אבוד ללא חוש כיוון או מצפן. כך נדמה קורה היום. השפע מסמא את עיננו וליבנו. הצורך להשיג את הטוב ביותר מסיט את תשומת ליבנו מהטוב שכבר קיים.

חוסר הביטחון במה שיש לנו ותחושת הארעיות, שוללים מאיתנו, כמעט בכוח,את היכולת לדבוק בדבר אחד. נדמה כי האמון במערכות יחסים לכל החיים הולך ונעלם אחרי הילד הראשון. האנרגיות שמושקעות בשגרה הלא פשוטה הנכפית עלינו בחלקת האלוהים הקטנה שקיבלנו, לא מחזיקות מעמד כשזה מגיע לתוך הבית הפרטי שלנו.

המחסור הזה באנרגיות משאיר אותנו ללא יכולת להתמודד עם הקשיים שמתעוררים ואנו מוצאים את עצמנו בורחים מהקושי. בורחים לזרועות מישהו חדש, עדיין בתקווה שזה משהו זמני שלא יהרוס את היסודות הקיימים.

בגידה היא הסימפטום ולא שורש הבעיה. גם אם תימצא תרופה נגד בגידות היא לא תהיה יעילה יותר מכדור נגד כאב ראש טורדני שמופיע בתקופות לחץ. זה יבוא ממקום אחר.

הכמיהה למערכת יחסים עדיין חזקה בתרבות האנושית, יחד עם כל הסטטיסטיקות המאיימות לחרוץ את דינה. גם הסיפורים הרבים על ההוא שבגד וההיא שניהלה רומן לא מצליחים לעקור מתוכנו יצר בסיסי זה. נכון, אנחנו מתחתנים בגיל מאוחר יותר, מתנסים ביותר ממערכת יחסים אחת, נפגעים, פוגעים, אבל בסוף היום עדיין כמהים...

די בהבנה זו כדי לגרום לנו לנסות ולבחון מהי הדרך הנכונה לנו לחיות חיים זוגיים. כי אם אנו לא יכולים בלי-מוטב שנמצא דרך לקיים מערכת יחסים ולחיות איתה בשלום. אין בכך אמירה לגבי תופעת הבגידות ולא דיון בשאלת נכון או לא נכון, מוסרי או לא. התבוננות בתופעה יכולה להוביל כל אחד למסקנות שונות וניתוח אחר לגמרי, כל זמן שאנחנו אכן מתבוננים ובודקים.

כן, אנחנו דור שקונה בזול ומחליף מהר, אבל יאמר לזכותנו שאנחנו שואלים שאלות, בוחנים, מגיעים לעומקים ובדרך לשם אנחנו לפעמים הולכים לאיבוד.





1. עצוב...
נטע (19.11.2007)
2. מציאות זה לא עצוב
שרון (22.02.2008)


מאמרים אחרונים (21)

קישורים
- בגידה

חיפוש באתר




מפת האתר