בגידת מקור במפעילו

בגידה של סוכן ערבי במפעילו משירות הביטחון הכללי (להלן: השב"כ) נחשבה תמיד כאירוע מכונן בקרב לוחמי השב"כ וראשיו. סוכן המכפיל את עצמו או מחסל את מפעילו, מוריד מכה קשה, מוראלית ומקצועית על כל ארגון ביון. המניעים הדוחפים מקור לחיסול מפעילו, רבים ומגוונים. המניעים מושפעים מהלכי רוח אישיים, פוליטיים ואידיאולוגיים.

מלחמת ששת הימים יצרה מציאות חדשה לתושבים הערביים, ברצועת עזה ויהודה ושומרון. לחיות תחת משטר כיבוש ישראלי, אינו דבר של מה בכך. היצר הטבעי לחירות, להגדרה עצמית ולהקמת מדינה עצמאית, הצמיח תשתית מורכבת ומסובכת של מערכת יחסים עם רכזי השב"כ בשטחים.

הלם הניצחון הצבאי הישראלי במלחמה, התחלף עם השנים, בהתעוררות מחודשת של התושבים שהתארגנו באופן מחתרתי, לסילוק הכובש הישראלי מעל שטחם.

השב"כ לא היה ערוך אז לטפל באוכלוסייה של למעלה ממיליון תושבים תחת כיבוש. לא נקבעו עדיין סדרי עבודה, משימות ומטרות . מאידך, היה ברור לראשי השב"כ, שעל הארגון לאתר סוכנים ומקורות רבים, לקיים עמם קשר שוטף ולאסוף באמצעותם חומר מודיעיני.

מטרת הפעלתם נועדה, לחשיפת מצבורים של אמצעי לחימה, מניעת חדירה עוינת לשטחי ישראל וסיכול התארגנויות לפיגועים בישראל, מה שזכה לימים לכינוי, סיכול ממוקד של הפצצה המתקתקת.

מבצע גיוס המקורות בשטחים נכנס להילוך גבוה. הוחל במלאכת האיתור של מועמדים פוטנציאלים לגיוס. מניעים לא היו חסרים כגון: הרצון להתאחד עם המשפחות בישראל, יציאות לחו"ל למטרות עסקיות ומשפחתיות, נקמה במתחרה שפלש לטריטוריה העסקית, בצע כסף, רישיון עבודה בישראל ועוד.

המקורות סיפקו את המידעים הנדרשים. החומרים נבדקו והוצלבו במטה המרחב הרלוונטי. ההצלחות לא איחרו לבוא. לצד פיגועים שהצליחו, רבים מאוד סוכלו עם ראשית ההתארגנות. החדירה של השב"כ הייתה עמוקה ומושרשת בקרב ארגוני המחבלים.

דם רב הוקז משני הצדדים, הישראלי והפלשתינאי. הנהגות התחלפו. יוזמות שלום באו לעולם בהתערבות, בתמיכה ועידוד של הקהילה הבינלאומית, כתחליף לשפיכות הדמים הבלתי נסבלת. המאבק הבינלאומי של הרשות הפלשתינאית להכרה בהם כעם, שמגיע לו להקים מדינה עצמאית משלו, חידד והקצין את התודעה הלאומית והעלה אותה למדרגת חשיבות עליונה.

ישראל נתפסה כאויב המר ביותר. שיתוף פעולה עם האויב הציוני, נחשב תמיד לבגידה בעם הפלשתינאי. בגידה שדינה מוות בפני כיתת יורים. ערבי שנחשד במכירת קרקע לאויב הציוני, סומן על ידי השלטונות וחוסל. המשת"פ הפך לכינוי גנאי, שיש להחרימו ולהוציאו להורג. רבים ממשתפי הפעולה שהוגדרו כבוגדים על ידי בני עמם, הוגלו לישראל והתיישבו ביישובים נפרדים כדי למנוע פגיעה בגופם ורכושם.

לחץ רב הופעל על משפחות המשתפ"ים הבוגדים, שנשארו בתחום הרשות הפלשתינאית, כדי שיסגירו את הבוגדים שיצאו מקרבם וסייעו לאויב במלחמה על עצמאותם.

בנסיבות ובתנאים מיוחדים וקשים שכאלה, נאלצו רכזי השב"כ ומפעילי הסוכנים להתמודד. המלאכה הייתה קשה מנשוא. הנסיגות ההדרגתיות מהשטחים הקשו על יכולת האיסוף המודיעינית.

רכז השב"כ הפך ליעד לפגיעה. חיסול מפעיל מהשב"כ נחשב בעיני המחבלים, כפגיעה איכותית. כפגיעה במלכות. מי העז פעם לחשוב לפגוע במפעיל מהשב"כ, שנחשב לשריף הכול יכול בגזרת האחריות שלו. והינה, המחבלים הרימו ראש.

ההישגים המדיניים והפוליטיים נתנו להם דחיפה, כוח ועידוד לבגוד במפעילם. הם קנו את עולמם, כאשר סימנו איקס על כת הסכין שחדרה ללבו של המפעיל או על כת הקלצ'ניקוב ממנו נורה המפעיל מהמארב המתוכנן. מבצעי העוקץ שתכננו הצליחו להם. את השיטה, התכנון והביצוע הם גם למדו מאדונם הישראלי.

היו לא מעט סוכנים, נאמנים ומוצלחים, שהלחץ החברתי והפוליטי עורר בהם רגשי חרטה ותחושת בגידה בעם שלהם המקריב נפשו למען עצמאותו. לפיכך, חשפו את סודם וסיפרו על כך לארגוני המחבלים שפעלו בשטח. לעיתים, הארגונים רצחו מידית את הסוכן לאחר שהתוודה, ולעיתים, כמשימת מבחן וכתיקון לדרכו הנפשעת, הורו לו לחסל את מפעילו, כתנאי להוכחת נאמנותו לעמו וכדרך מקורית ואמינה לטעמם, להביע חרטה על שליחותו, למען האויב הציוני.

להמחשת הנטען בדבר בגידת המקור במפעילו ורציחתו בדם קר, נפרט בתמצות את המקרים שהתפרסמו בתקשורת וגם בספר "הבא להרגך" שנכתב על ידי ראש השב"כ לשעבר, יעקב פרי.

משה גולן, רס"ן בחיל השריון, התגייס לשב"כ. ב 25 ביוני 1980, יצא לפגוש את הסוכן שלו בדירת מפגש בנתניה. את הדירה שכר השב"כ, לצורך פגישות הפעלה ותדרוך של המפעילים את סוכניהם. בשעה שנקבעה למפגש בדירה, הגיע הסוכן, ג'סאן מוחמד חבש, בן עשרים ואחת ממחנה הפליטים בלאטה. הייתה זו פגישת עסקים רגילה ושגרתית. הפעם הסוכן החליט לשבור שגרה.

עם היכנסו לדירה השליך הסוכן גרגרי פלפל שחור אל תוך עיניו של המפעיל משה גולן. בטרם הספיק להתאושש מההפתעה החריפה בעיניו, רצח אותו המפעיל בדקירות סכין. נקמת השב"כ לא איחרה לבוא. על בגידה ורצח מפעיל לא עוברים בשתיקה. כעבור ארבעה ימים, נהרג הסוכן הרוצח בלב העיר שכם, לאחר מרדף מודיעיני מהיר ומוצלח בניהול רכזי השב"כ בסיוע אגף המבצעים של השב"כ וצה"ל. האקדח של המפעיל נמצא על גופתו של הסוכן הבוגד.

חיים נחמני, יליד ירושלים, שירת כקצין ביחידה קרבית בצה"ל. לשב"כ התגייס בשנת 1990. ביום ה 3 בינואר קבע נחמני פגישה עם הסוכן שגייס, מאהר אבו סרור, בן עשרים ושתיים, יליד בית ג'אלה, בוגר מנהל עסקים וספרות באוניברסיטת בית לחם.

הפגישה נועדה להתקיים בדירת מפגש בשכונת רחביה בירושלים. בנובמבר 1989 נעצר סוכן זה בשל היותו אוהד ופעיל חמאס. ללימודים לא חזר. במקום זאת, פתח מספרה במחנה הפליטים עאיידה שליד בית לחם. בדצמבר 1992 הוא גויס כמקור של השב"כ.

לפגישה עם המפעיל נחמני הגיע המקור עם שניים מבני משפחתו. כדי לטהר את שמו מהחשד שדבר על היותו סייען של הישראלים, רצח בדירת המפגש את מפעילו בדקירות סכין ובמהלומות פטיש.

שני בני המשפחה נתפסו כעבור שבוע והצביעו על הסוכן המקור שביצע את הרצח. הסוכן הבוגד והרוצח הפך למבוקש מספר אחת בשטחים. בחודש יוני 1993 חטף הרוצח כלי רכב ולקח את הנהגת כבת ערובה. החבורה נתקלה במחסום של מג"ב. משסירבה לעצור התפתח קרב יריות. בסופו נורה הרוצח עם חבריו ונהרג. גם בת הערובה נהרגה באש כוחותינו.

נועם כהן, היה רכז שב"כ ברמאללה. בן למשפחה דתית ויוצא סיירת מטכ"ל. ב 13 לפברואר 1994 יצא לפגישה בעיירה ביתוניה עם הסוכן שגייס. בהגיעו לנקודת המפגש, הפתיע אותו מארב של מחבלים. נועם נהרג מאש שנורתה על מכוניתו. במבצע משולב של השב"כ וסיירת "דובדבן" חוסל הסוכן הבוגד.

לאחר הירצחו של המפעיל נועם כהן נכתב מאמר בעיתון "מעריב", מפרי עטו של צבי גילת בו נכתב בין השאר: "זו עבודה קשה. לעיתים דוחה, לעולם כפוית טובה, מי שיודע - יודע, ומי שלא - ישן בשקט. כל תכליתה של העבודה זו, שלא נדע ונוכל לישון בשקט". מאז היו לנו לדאבוננו כי רב, הרבה שכול, הרבה צער והרבה לילות לבנים. חבל.