בגידה במעסיק

בעולם העסקי לא משתמשים במונח בגידה, כדי להגדיר מכירת סודות מסחריים רגישים למתחרה. זה נשמע זר, חזק מדי, חריף וקיצוני. בעולם הזה מעדיפים את המינוחים הנורמטיביים: ריגול תעשייתי, מודיעין עסקי, גניבת סוד מסחרי וקניין רוחני.

אם נוותר על הסמנטיקה ונתמקד במשמעות ובהשלכות של מכירת סודות מסחריים על ידי עובד בכיר שעורק למתחרה, נשתכנע שלפחות לגבי דידם של הנפגעים, מדובר בבגידה של ממש.

איך לא בעצם?

יואב בן אריה (שם בדוי) בוגר הנדסת מחשבים בהצטיינות בטכניון בחיפה. יואב לא נזקק למשרדי השמה ולחיפושים מתישים במדורי דרושים בעיתון, כדי להתקבל לחברה העוסקת בפיתוח משגרי טילים.

ציידי הראשים מטעם החברה, איתרו אותו ברשימת מצטייני הדיקן. זו עבודתם וזו אומנותם. הדרך לחתימת החוזה השמן הייתה קצרה מהרגיל. השכר, האופציות, הבונוסים, הרכב הצמוד והעניין המקצועי, עשו את שלהם על הבוגר המצטיין.

יואב החל את דרכו כראש צוות פיתוח תוכנה ייחודית שמתפעלת את מערך השיגורים. מפאת הרגישות, הסודיות והפחד מהמתחרים, נדרש יואב וצוותו לחתום על הסכם סודיות מחמיר ומגביל במיוחד, האוסר עליו לדבר על פרטי התוכנה עם גורמים בלתי מוסמכים בתוך החברה ומחוצה לה.

בחלוף שנה של פיתוח, הושקה המערכת בשיגור מוצלח של לווין מסחרי לחלל. המתחרים הופתעו מאד לנוכח הצלחת השיגור. מתחיל שלב איסוף מודיעין עסקי כנגד החברה של יואב.

מעגל האיסוף נסגר סביב יואב, שנודע כמי שהוביל את צוות הפיתוח. שלב הפיתוי מתחיל במרץ. בניגוד להוראות הבלתי מתפשרות, מסכים יואב להיפגש עם נציגי החברה, כדי לשמוע על ההצעה שלא משתלם לסרב לה.

ואכן ההצעה הייתה מרשימה ומפתה במיוחד, שלמענה היה מוכן יואב לחצות את הקווים ולעבור למתחרה הישיר של החברה, שגילתה אותו, טיפחה אותו, קידמה אותו והביאה אותו למעמד המקצועי והאישי, עליו תמיד חלם.

בניגוד לכללי האתיקה המקובלים ובניגוד להתחייבות לשמור על סודיות ולהימנע מלעבוד אצל המתחרים לאחר תקופת צינון של שנה לפחות, בעט יואב בכל הכללים והקודים. ריח הכסף והמעמד שיכר אותו וגרם לו לבגוד ולבוז לאימון שנתנה בו החברה, שלמעשה המציאה אותו.

החברה המתחרה, עשתה כצפוי את השימוש הנדרש בידע הקנייני של החברה של יואב. למעט שיפורים והתאמות, לא היו צריכים בחברה להמציא מחדש את הגלגל. יואב הבוגד, הביא להם על מגש את התוכנה.

הוא גנב את המקור והתקין אותו במערכות של החברה החדשה. במכרזים הבאים שפורסמו, על ידי חברות הלווין, השתתפה החברה ואף זכתה. הדרך לשיגור מוצלח הייתה קצרה ולמגינת לבם של מנהלי החברה הראשונה של יואב.

אין זה המקרה היחיד של בגידה במעסיק. ישנם מקרים רבים ודומים, חלקם פורסמו ברבים ואף הגיעו לערכאות משפטיות, בגין הגשת צו מניעה כנגד הבוגד הכלכלי - מסחרי. במרבית התביעות שהובאו בפני בתי המשפט, התמקדו השופטים בסוגיית הצינון ומניעת תחרות.

לזכותו של העובד שהפר את הסכם אי התחרות ושמירה על סודות מסחריים, עמד חוק יסוד חופש העיסוק. צווי המניעה נדחו, העובד הבוגד המשיך לצחוק כל הדרך אל החברה החדשה ומשם כל הדרך אל חשבון הבנק שלו.

השמירה על עיקרון חופש העיסוק, היא שעמדה כנר לרגלי השופטים שבפניהם הובאו התביעות של החברות הנפגעות. בתי המשפט לא התעמקו בנזק העצום שנגרם לחברה שסודותיה המסחריים הרגישים ביותר נמכרו למתחרים וגרמו לנזק בלתי הפיך, במאזן הכספי של החברה ובמיקומה במגרש של הגדולים.

סוגיית הנזק לא תמיד ניתנת לכימות במונחים שבתי המשפט רגילים ומסוגלים להתמודד איתם. בתי המשפט רוצים ראיות מוחשיות ומוצקות כדי לפסוק את דינם. לכך הם רגילים. זה קל ונוח יותר לעיכול ולהתמודדות. בסוגיות מופשטות של מוניטין, נזק תדמיתי ומסחרי, שנות אדם בתחום מחקר ופיתוח, זה לא בדיוק המגרש שבתי המשפט אוהבים לשחק בו.   

להבנתנו המקצועית, אילו גניבת סודות מסחריים ומכירתם למתחרה או לכל גורם בלתי מוסמך תמורת טובת הנאה, הייתה נתפסת כמעשה בגידה של ממש ברוח החברה הנפגעת, בהסכם הסודיות ובהשקעות העצומות במחקר הפיתוח, הייתה לכך השלכה ישירה על צמצום התופעה והגברת המלחמה בסיכול מקרים דומים בעתיד.

אם מסתפקים בהגדרות צמחוניות למעשה נפשע, איך ניתן לצפות למיגור הנגע בסיוע בתי המשפט והמחוקק. כמו כל דבר בחיים, הכול עניין של הגדרות, תכנים וסגנון.

מקור פנימי, שהושתל על ידי גורמים אינטרסנטיים, כדי לגנוב מידע וסודות מסחריים של החברה שמעסיקה אותו, תמורת בצע כסף, זה לא מעשה שובבות שאפשר להתענג עליו. זהו פשע מאורגן לכל דבר ועניין. המפעילים הם עבריינים, המקור המופעל הינו בוגד, אין מילה אחרת. זו ההגדרה ההולמת למעשה.

אסור ולא כדאי להצטעצע במינוחים עדינים, שהם לא יותר מ"תקינות פוליטית" (politically correct). הגיע הזמן לקרוא לילד בשמו. כדאי, ויפה שעה אחת קודם להתעלות מעל המינוחים המינוריים והמתחשבים ולכנות את מוכר הסודות המסחריים של החברה בוגד. לבצע חקירה יסודית שתוכיח את המיוחס לעובד הבוגד לכאורה.

משגובשה מסכת ראיות, שיש בה לאשש את החשד לגניבה ומכירה של הסודות והקניין של החברה המעסיקה, לפרסם ברבים את דבר הממצאים המרשיעים. להוקיע את העובד הבוגד מעל כל במה אפשרית בארץ ובעולם. למנוע מדלתות אחרות להיפתח בפניו. להזהיר את המעסיקים העתידיים, שהבוגד הפוטנציאלי מתכוון לשחזר את מעשיו.

לתווית הקין בוגד יש אפקט עצום. לקחת מונח עוצמתי כמו בגידה, השאול בדרך כלל מיחסים בין מעצמות ומבגידה כנגד המדינה ולהלביש אותו על יחסים מסחריים, יש בכך משום חידוש עצום, עם ברכה בצידו, לטובת המלחמה הבלתי נגמרת במרגלים העסקיים והמסחריים.

בוגד במדינה גורם נזק כזה או אחר לביטחון המדינה ולרמת המוכנות שלה, בשעה שהיא נמצאת בעימות מתמשך עם שכניה. חברה מסחרית שמתפקדת בזירה תחרותית, נלחמת כל הזמן על קיומה והישרדותה מפני עקיצות של המתחרים. משאבים ניכרים מושקעים באבטחת מידע ואבטחה פיזית. העובדים מקבלים סדרות חינוך. נעשות בדיקות פוליגרף תקופתיות.

חפרפרת שמושתלת על ידי מתחרים בתוך החברה, עוקפת ולועגת לכל אמצעי האבטחה שנוקטים בשגרה. קשה לעלות עליה, במיוחד אם יש בה את האופי לנהוג כך בסיוע הפעלה מקצועית של גורמים מעוניינים.

משום כך, יש לאמץ הלכה למעשה את התובנה המוצעת כאן ולפיה חפרפרת = בוגד. מכירת סודות מסחריים תמורת כסף כמוה כמכירת סודות מדינה לאויב תמורת טובת הנאה כלשהי. זוהי בגידה לכל דבר ועניין!